BDB4988
נָדִיב adjective and noun masculine Isa 32:8 inclined, generous, noble; — absolute ׳ נ Isa 32:5 + 6 t.; construct נְדִיב Exod 35:5 + 2 t.; feminine נְדִיבָה Ps 51:4 plural נְדִיבִים Isa 13:2 + 9 t.; construct נְדִיבֵי Num 21:18 + 2 t.; suffix נְדִיבֵמוֺ Ps 83:12 —
1.
incited, inclined, willing, נְדִיב לֵב
Exod 35:5; Exod 35:22 (
P
),
1Chr 29:31
(see
נָדַב
Qal), נָדִיב בְחָכְמָה
1Chr 28:21
רוּחַ נְדִיבָה
Ps 51:14
a willing spirit.
2.
noble, princely, in rank 1Sam 2:8 (poem), Job 12:21 = Ps 107:40; Job 34:18
;
Prov 8:16;
Ps 47:10;
Ps 83:12;
Ps 113:8 (twice in verse); Ps 118:9; Ps 146:3
פְּנֵי נדיב
Prov 19:6
;
Prov 25:7
׳
בית נ
Job
21:28
׳
פתחי נ
Isa 13:2
׳
בת נ
Song 7:2
נְדִיבֵי הָעָם
Num 21:18
(poem).
3.
noble in mind and character || צדּיק
Prov
17:26 opposed to נָבָל
Isa 32:5
; Isa
32:8.